אלידה מרגרטה בוסהרט מצילת ילדים יהודים בהולנד בתקופת השואה

377

אלידה מרגרטה בוסהרט (Alida Margaretha Bosshardt; ‏8 ביוני 1913 – 25 ביוני 2007) הידועה בכינוי ״מייג׳ור בוסהרט״, נחשבת לפעילה המפורסמת ביותר של הארגון הנוצרי ההולנדי צבא הישע״,במסגרתו פעלה משך כל חייה. על פעולותיה להצלת ילדים יהודיים הוענק לה תואר חסידת אומות העולם בשנת 2004.

אלידה בוסהרט נולדה באוטרכט, הולנד, למשפחה פרוטסטנטית ממעמד הביניים. אביה היה נוצרי קתולי ואמה פרוטסטנטית.[3] מגיל צעיר גילתה בוסהרט עצמאות רבה וכוח רצון יוצא דופן.[4] במהלך שנות נעוריה, נחשפה אלידה לפעילות צבא הישע ובעקבות כך החליטה להצטרף לשורותיו. ב-19 ביוני 1932, בהיותה בת 19, נשבעה בוסהרט אמונים לארגון והצהירה כי ״בעזרת האל, אהיה חיילת נאמנה ומסורה לצבא הישע עד סוף ימיי״. לאחר מכן, החלה את לימודיה במוסד האקדמי של צבא הישע, במסגרתם הוענקו לה בשנת 1934 דרגות קצונה.

פעילותה במהלך מלחמת העולם השנייה

בראשית שירותה בצבא הישע החלה בוסהרט לעבוד בבית הילדים זונהוק (באנגלית: Zonnehoek) מוסד לילדים ממשפחות מצוקה, אשר שכן בלב השכונה היהודית במזרח אמסטרדם. בין הילדים בהם טיפלה היו האחיות טרהוסט: הנדרינה (נ. 1927), הלנה (נ. 1934), דמפינה (נ. 1938), ורוז (נ. 1941). בשנת 1941, עם כיבוש הולנד על ידי הגרמנים, הוצא צבא הישע מחוץ לחוק וכל נכסיו וכספיו הוחרמו. למרות זאת, המשיך בית הילדים זונהוק בפעילותו. בשנת 1942, עם התגברות קצב גירוש היהודים מהולנד, נהרו הורים יהודיים רבים לאלידה בהתחננם אליה כי תאמץ לחיקה את ילדיהם ותמצא עבורם מקומות מסתור. במקרים רבים הצליחה אלידה במשימה זו, לעיתים, על ידי כך שהרכיבה את התינוקות על אופניה ונסעה יחד איתם למזרח המדינה. כשנאלצה לעזוב את כתובת בית הילדים בשל הכיבוש הגרמני, התעקשה בוסהרט כי ארבע האחיות טרהורסט (יחד עם מספר ילדים יהודיים נוספים) ישארו עמה. בוסהרט הסירה את הטלאי הצהוב מבגדי הילדים תוך כדי שהצהירה כי ״אנחנו לא עושים דברים כאלה״.[5]

לאחר שנפלה פצצה בקרבת בית מגוריהם החדש, נאלצה בוסהרט לעבור פעם נוספת לדירה חדשה, תוך שהיא שומרת על הילדים היהודיים כחלק בלתי נפרד מקבוצת הילדים הלא-יהודית. תרחיש זה אירע פעמים רבות, (הילדים עברו כ-10 פעמים) עד שלבסוף נאלצה אלידה לשלוח את הילדים הלא-יהודיים לבתים חדשים ולאתר מקומות מסתור לילדים היהודיים. בשיתוף המחתרת ההולנדית וגורמים חיצוניים אחרים, הצליחה בוסהרט לאתר מספר מקומות מסתור בהם החביאה 75 ילדים יהודיים.

בשל מחסור חמור במשאבים ובמזון, החלה אלידה, בניגוד לחוק, לקבץ נדבות ברחובות למען צבא הישע. בעקבות הלשנה נעצרה בוסהרט על ידי המשטרה הגרמנית בעילה של גיוס כספים עבור צבא הישע. חרף מעצרה הצליחה אלידה לברוח ולמצוא מסתור, וכאשר נודע כי הסכנה המידית חלפה, המשיכה בוסהרט בפעילות מחתרתית למען הצלת ילדים. במהלך הרעב בהולנד בחורף 1944–1945, נסעה בוסהרט למזרח המדינה בתדירות גבוהה על מנת לאסוף מזון בשביל בתי הילדים שבמערב המדינה שסבלו מרעב כבד. לעיתים אף רכבה בוסהרט על אופניה לכפרים שונים על מנת להמיר סיגריות בתפוחי אדמה, ובכך לנסות לצלוח את התקופה הקשה.

בתום המלחמה השיבה בוסהרט את כל הילדים היהודיים למשפחותיהם. בשנות ה-90 לחייה, המשיכה אלידה בוסהרט לפעול כרב סרן בצבא הישע ואף שמרה על קשר עם רבים מהילדים שהצילה מתקופת המלחמה.

 ב-25 בינואר 2004, הכיר יד ושם באלידה מרגרטה בוסהרט כחסידת אומות העולם.

במכתבן לוועדת יד ושם בבקשה להענקת תואר כבוד לאלידה בוסהרט, טענו האחיות טרהורסט כי: ״על אף שמשאביה של בוסהרט היו מוגבלים, אנחנו זוכרות היטב את תחושת החום והביטחון שהעניקה לנו אלידה במהלך התקופה הזו. המייג׳ור, בשבילנו, היא כמו אמא, ועד היום היא מכנה אותנו ״ילדיי״. אנו חייבים את חיינו, חיי ילדינו וחיי נכדינו למייג׳ור בוסהרט.״ עדויות מניצולים

עדות זו מאת הנדרינה טרהורסט (21 אוגוסט 1927), אחת מאחיות טרהורסט שניצלה על ידי אלידה בוסהרט, נכתבה ב-5 ביולי 2005:

״בשל הנסיבות בבית, יחד עם אמי ההרה, אני, ושתי אחיותיי הגענו לבית הילדים של צבא הישע שברפנבורג, שם הכרנו את מייג׳ור בוסהרט. עם הולדת אחותי, רוז (1941), נאלצה אמי לעזוב את בית הילדים, בשל העובדה שהיה זה בית לילדים בלבד. לאחר שהגרמנים השתלטו על הבית, עברנו יחד עם עוד כמה ילדים לדה רסדסטראט, אמסטרדם. לאחר פיצוץ שאירע בקרבת בית המפלט שלנו נאלצנו שוב לברוח. במשך יממה התחבאנו במרתף תחנת הרכבת. לאחר מכן, ברחנו לשטח עם אוהלים בהילברסם…המשכנו לבית נוסף שבבוסום. לרוב, המייג׳ור הייתה עסוקה בנסיעות לגיוס מזון וכספים. במבט לאחור, הבנתי מה רבה הייתה הצלחתה במשימות אלו. לקראת סוף המלחמה, הבית בבוסום נכבש גם הוא על ידי הגרמנים. בעקבות זאת, ברחנו שוב (עם כמה שיותר בגדים שיכולנו לשאת על גופנו), ופוזרנו בין כמה כתובות שונות…תקופה זו הייתה עבורי מבלבלת מאד, מכיוון שהיינו במספר מקומות ולא היינו ביחד. למרות זאת, שמרנו על קשר רציף עם המייג׳ור… המייג׳ור עבורי, מייצגת חום וביטחון. גם בזמן המלחמה, וגם עכשיו. אני רואה אותה מדי יום, הקשר בינינו חזק, וזה דבר מאד משמעותי בשבילי. למרות גילה המופלג של בוסהרט, היא תמיד מתעניינת בילדיי ובנכדיי.״

מקור

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *