"הייתי לבדי בעולם … כל אותו שבוע ישנתי תחת מדרגות חירום בבניינים שונים , התחבאתי בשירותים כל פעם ששמעתי רעש . לא יכולתי אפילו לשבת שם …
היה לי מעט מאוד כסף , אבל לא היו לי תלושי מזון , והדבר היחיד שיכולתי לקנות בלי תלושי קיצוב היה אורז … שלשול חריף אילץ אותי לצום … אני לא יודעת לאן ללכת , אני כבר לא אוכלת כלום , התחלתי לשוטט והלכתי לבקר את מי שחשבתי לקרובים או לחברים של הורי .
תגובתם הייתה תמיד זהה , בין אם היו יהודים ובין אם לאו . הם פחדו כמובן .
כנראה היה זה פחד יותר מאשר אדישות . במקרה הטוב הם הזמינו אותי לשתות תה "מתישהו , " "לדבר על המשפחה והקרובים ".
איש מהם לא שאל אותי את השאלה החיונית לעתידי : " מתי אכלת לאחרונה ? האם את רעבה ? היכן את ישנה הערב " ? "
אירן
מקור וקרדיט : עורך/כים: ראובן מירן( עורך ) הרחק בקצה העולם יש לי אמא : עדויות קצרות של ילדים יהודים מוסתרים בצרפת 1945-1939
נהר ספרים , שנת ההוצאה: תש"ע – 2010
