הנער היהודי היינץ אברהמזון (צבי אבירם) בין שתי מחתרות בברלין בזמן מלחמת העולם השנייה

351

מאת : ברוך בר סלע

ב25 ינואר 1933 , בעוד הילד היינץ אברהמזון (צבי אבירם) חוגג את יום הולדתו השישי, הורגש אי-שקט בעיר ברלין, וכעבור חמישה ימים היטלר ניצח בבירות וחודש מאוחר יותר כבר הפך לשליט אבסולוטי ונפתחו מחנות ריכוז ראשונים שיועדו למתנגדיו.

אביו של צבי, היה חייל במלחמת העולם הראשונה , והיה מאוד גאה בזאת. והנה באפריל אותה שנה , נאסר עליו לפתוח את חנותו. המשפחה ירדה מנכסיה ועברה לדירה קטנה יותר, האב העדיף ללכת לבית הכנסת , והאם נעשתה תופרת ופירנסה את המשפחה. גם היינץ (צבי) חווה התנכלות ממוריו הגרמנים , וראה סביבו משפחות יהודיות , שאיבדו פרנסה , שהיגרו לארה"ב , קנדה ופלשתינה.

ב9 בנובמבר 1938 התרחש לליל-הבדולח. מלבד הרס עסקים ומבנים יהודים , למעלה מ1000 יהודים איבדו את חייהם, ואלפים אחרים הובלו למחנות ריכוז. צבי היה אז כבן 11 , הוא ראה מראות קשים ביותר, ביניהם שריפת בית הכנסת המוכר לו , וכך רץ הביתה לזרועות אמו. זעזוע גדול זה לא נמחק מזיכרונו. בני המשפחה ניסו לחשוב איך לתפקד במצב הנורא שנוצר: הילד נאלץ לעבור מביה"ס הגרמני הכללי לביה"ס יהודי. אחותו שלמדה שם קודם , זכרה שסיפרו לה שם על ארץ אחרת , שיש בה מלך ומלכה  והם מיטבים עם אזרחיהם. היא ביקשה לנסוע לשם , וההורים הסכימו לצרפה ל"קינדר-טרנספורט" – קבוצת ילדים שהבריטים הסיכמו לקלוט. כשאימו של צבי ניסתה לשלוח גם אותו היא כבר לא הצליחה בכך.

ב1 בספטמבר 1939 , פלשה גרמניה לפולין ומלחמת העולם השנייה פרצה. יהודים בתוך גרמניה הפכו לאוייבי המדינה ולא הורשו לעזוב עוד. הוריו של צבי הוכרחו לצאת לעבודות כפייה, חולקו תלושי-מזון אבל המצרכים היו מעטים ביותר. למרות זאת , כשהגיע יום הבר-מצווה שלו ( בפברואר 1940 ) ערכו לו מסיבה צנועה, הוא עלה לתורה ונשא דרשה. אז לא ידע שתוך שנתיים יישאר לבדו. כמובן , שכמו  כל היהודים, הוא הוכרח לענוד טלאי-צהוב, אך הוא נמנע מכך ונהג לרכוב על אופניו בכל העיר ברלין. כשהגיע לגיל 14 , נסגר בית-הספר היהודי וגם הוא נשלח לעבודת-כפייה לילית בבית חרושת לשעונים. הוא שם לב שמספר היהודים פוחת והולך ונודע לו שהם נשלחים בקרונות -בהמה ל"מזרח" . הוא ראה במו עיניו איך אנשי-הגסטפו מגיעים ואוספים יהודים, הוא הצליח להתחמק , אך כשהגיע ערב אחד לביתו , נודע לו משכנתו שהוריו נתפסו גם הם.

הנער המיואש וחסר כול , הגיע לדודיו אך הם לא האמינו לסיפורו. הוא מצא מקלט אצל חבר קומוניסט, ומשם הגיע לחברה-נוצרייה של אמו, שנתנה לו אוכל ומקלט זמני. ברלין החלה להתרוקן מיהודיה ….

המלחמה הגיעה לרחובות העיר , אזעקות והתפוצצויות הרעידו את השמשות, שריקות המטוסים  ורעש התותחים נשמעו בחוזקה, בעיקר בלילות. בניינים רבים נהרסו. בסיוע חבר של דודו הוא קיבל תלושי-מזון ונהג למכור אותם וכך התפרנס במשך 8 חודשים.

נודע לו שתנועת "החלוץ" עדיין מתקיימת בגרמניה במחתרת והמדריך מנסה לעזור לצעירים שהצליחו להימלט מהגסטפו. צבי הצטרף לקבוצה. במקביל , מצא הנער דירה , אך בעל-הבית הגרמני דרש בתמורה שיפיץ כרוזים נגד הנאצים. כך מצא עצמו צבי במחתרת נוספת.

 ברלין 1941 

באחת הפעמים שביצע את תפקידו, הוא ראה שני חיילים גרמנים שעורכים ביקורת על מנת לאתר עריקים. הוא הצליח להתחמק הפעם , אך לא תמיד שיחק לו המזל. באחת הפשיטות של המשטרה הגרמנית הוא נתפס והובל למפקדת הגסטפו. הוא 'זכה'  למנת מלקות, והוא הושם בצינוק. ואחר כך הושיבו אותו לחקירה. כשפנס מופנה לפניו , הוא נחקר בקשיחות וסיפר את הידוע לו, משום שהניח שהם יודעים כבר הכול. אולם הוא לא הסגיר אנשים בשמותיהם. בכלא פגש שלושה בחורים יהודים מה"חלוץ" שסייעו לו ובליל הסילבסטר הצליח עם עוד 7 אנשים לברוח מבית הכלא. כאן המקום להזכיר שהוא נעזר בכמה נשים נוצריות, ואפילו בקצין חיל אוויר גרמני שהיה מוכן למכור לו ולחבריו תעודות קצינים.

  ברלין 1944

בדרכים לא-דרכים , שרד צבי עם עוד אנשים במחתרת בברלין . הם הסתתרו במקומות  שונים, נפגשו עם אנשים שעזרו להם אך לא פחות מכך גם אנשים שהלשינועליהם: " במרץ 1945 נתפסנו והובלנו למרכז הטרור ושם נשארנו, אך למזלנו המלחמה התקרבה לסופה, ברלין הופצצה וקירות בית הסוהר התמוטטו.. יצאנו משם ובמרכז העיר פגשנו חיילים רוסים שהרגו גרמנים.. ירדנו לבונקר ליום-יומיים ואז הגיעו הרוסים ובראשם קצין יהודי , ובזה הסתיים סיפור המחתרת שלי " .

צבי משלים את סיפורו ואומר : "למדתי שאף פעם המצב אינו אבוד , תמיד אפשר למצוא דרך ולהתגבר,"  הוא נזכר , כי אחד ממפקדי-המחתרת , גד בק, היה יהודי אך אימו נוצרייה , ודווקא היא זו שתמכה בנערים שהסתתרו בברלין ..

צבי נשאר בברלין וחי אצל דודתו הנוצרייה  משך כשבועיים ואחר כך החליט לעזוב את ברלין.שנתיים עבד צבי במחנות העקורים ועזר לניצולים. בשנת 1948 עלה צבי לארץ כשהוא חולה שחפת. חמש שנים עברו עד שהחלים. הוא הקים נגרייה ביפו וזאת היתה פרנסתו במשך 25 שנים.

כמו כן עסק בהוראה לתלמידים ומבוגרים.

בגיל 40 נשא את רעייתו , ממנה התאלמן לפני 3 שנים. צבי שמח בחלקו כי למשפחתו יש שלושה ילדים , שניבו 11 נכדים.

צבי כיום הוא האדם היחיד שנותר כדי לספר על התקופה שחי בברלין מרגע שהשלטון הנאצי עלה לשלטון ועד מפלתו.

כחצי מיליון יהודים חיו ב1933 בגרמניה ונותרו מחצית מהם , כל השאר הושמדו במחנות ריכוז במזרח. בברלין הסתתרו כ7500 יהודים אך נותרו רק כ1500 !

 מקור וקרדיט :

ברוך בר סלע . " עדות מברלין : צבי אבירם (היינץ אברהמזון)"  עיתון גימלתון , גליון 98, ינואר -פברואר 2020

 ראו גם :

ספרו האוטוביוגרפי של צבי אבירם :

ברלין, בין שתי מחתרות / צבי אברהמזון-אבירם
מגרמנית: אורי אשכר , עריכה: אליזבת וייגל
עריכת לשון: יעל שכנאי. הוצאה עצמית , 2015

ראו גם : "הצוללות" : יהודים שהצליחו להסתתר עמוק בין הגרמנים במלחמת העולם השנייה

 

0

תגובות

  • צהרים טובים
    מענינת הכתבה שלך, במיוחד שצפיתי בצבי עצמו בערוץ 13 הבוקר.
    האם תוכל לעזור לי ולהעביר אלי את המייל שלו..
    אני עיתונאית ורציתי לדעת עוד כמה פרטים ממנו..
    אודה ך מרא…

    אביבה ארנפלד 21 באפריל 2020 13:49

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *