סיפורו של פרדי הירש מגלם את הטוב האנושי

162

מאת: יהודית קול־ענבר

בהמשך לרשימתו של גדעון לב, גם אני מאמינה שכל בני האדם נולדו שווים, וההחלטות המוסריות שלהם יקבעו איזה בני אדם הם יהיו. ב–1996 אצרתי תערוכה קטנה ביד ושם שעסקה במשחק ויצירה של ילדים בתקופת השואה. אחד הנושאים בתערוכה היה סיפור ביתן הילדים באושוויץ־בירקנאו, שהיה כמעט לא ידוע, למרות שנותרו בזמנו כמה ניצולים מהביתן.

ביתן הילדים נוצר בידי פרדי הירש עבור הילדים שהגיעו בשלושה טרנספורטים ייחודיים מטרזין. היות שהגיעו אחרי ביקור הצלב־האדום, הוחלט לא להרגם מיד, אלא רק לאחר שישה חודשים. הם שוכנו במה שנקרא "מחנה המשפחות" שם שהו ילדים ומבוגרים יחד, והם לא לבשו את בגדי האסירים.

גם הירש הגיע במשלוחים אלה. הוא היה במקור מגרמניה, ולימד חינוך גופני בטרזין. הירש ראה שהילדים היו ללא תעסוקה, ופנה לד"ר מנגלה בבקשה להקצות ביתן לילדים על מנת שיוכלו לשהות בו במשך היום. מנגלה נעתר לבקשתו, ואף הרשה לו לחפש מדריכים שיהיו עם הילדים.

הירש הצליח להפוך את הביתן למקום שבו הילדים שכחו את המקום הנורא שבו שהו. הוא השיג להם מעט ספרים, העסיק אותם במשחקים שונים, ולקראת חג המולד, הילדים אף העלו הצגה, שאליה הוזמנו גם מנגלה וצוותו. הירש השיג לילדים גם אוכל ממחנה הצוענים, שהיה טוב יותר מזה שקיבלו במחנה המשפחות.

לאחר שישה חודשים הגיעה הוראה לשלוח את הילדים שהגיעו בטרנספורט הראשון אל הגז. הירש, שהיה בטוח שרוע הגזרה כבר לא ימומש, מיהר למנגלה וביקש את עזרתו. מנגלה פנה למפקד המחנה, רודולף הס, אך הס אמר לו שמדובר בהוראה מגבוה.

הירש, שנלחץ כל כך מהמצב, ביקש מהרוקחים במחנה תרופה להרגעה. אחרי שלקח אותה, הוא איבד את ההכרה. אנשי הביתן פנו למנגלה שיציל אותו, אך הוא אמר שעדיף לו לא לראות את הילדים הולכים אל הגז, והירש נישא באלונקה אל הגז יחד עם הילדים. במשך שנים רבות אנשים שהכירו אותו חשבו שהוא התאבד, ותהו כיצד אדם ראוי כמוהו לא הלך עם הילדים בשעתם הנוראה.

כשאספנו את המידע לתערוכה, דיברתי בין השאר עם רות בונדי ז"ל, שהיתה אחת המדריכות בביתן. היא סיפרה שבשנות ה–80 היא השתתפה בכנס ניצולים בצ'כיה, ופגשה שם את שני הרוקחים מאושוויץ. הם התוודו בפניה שהם נתנו להירש חומר הרגעה בכמות גדולה כדי שיאבד את ההכרה. הסיבה לכך היתה שהם פחדו שהירש — שהיה גם חבר במחתרת באושוויץ — ידווח על כך, והמחתרת תפעיל את התוכנית לשרוף את אושוויץ. מכיוון שהיה להם סיכוי יחסית טוב לשרוד, הם נתנו לו את הכמות הגדולה של חומר ההרגעה. סיפרתי על כך לאנשי הגרעין של הירש בקיבוץ כפר רופין. אני זוכרת שהם בכו מהתרגשות.

הירש הוא ללא ספק אחת הדמויות האנושיות המרשימות, לא רק בהיסטוריה של השואה, אלא בכלל, ומנגלה הוא סמל עולמי לרוע. ההחלטות הטובות שקיבל בנושא הביתן רק מוכיחות שהיה אדם — ולא מפלצת שממנה אין לצפות דבר. את גורל שניהם קבעו ההחלטות המוסריות שקיבלו.

יהודית קול־ענבר,
מורן (ממפוני צבעון)

מקור : מכתבים למערכת , עיתון "הארץ", 22 לדצמבר 2023

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *