קורותיה של הילדה  אסתר כנען (מרקוביץ), בת 6, בשואה ברומניה

192

בכפר הכורים הקטן, אניניאסה גרו 11 משפחות יהודיות שמרביתם היו מבני משפחתם של אבי ושל אמי. יחסי השכנות עם הגויים היו טובים ביקורים הדדיים והייתה סובלנות רבה.

בשנת 1941 בזמן מלחמת העולם ה- 2 בארץ שלט אנטונסקו האנטישמי. הוא היה משתף פעולה עם הנאצים. הנערים והגברים היהודים נקראו להגיע אל מרכז הכפר. אבי לא הגיע ובאו לחפש בביתו. שאלו את אמי היכן אבי? אמי ענתה שאיננה יודעת איפה אבא. על כך הגיב הקלגס שבא לאוספו, הוא שאל: "אלה ילדייך ? ". כולנו הצטופפנו חבוקים ונצמדנו אל אימא היקרה כשאנו בוכים. אמי ענתה שוב שאיננה יודעת היכן אבי. הקלגס העמיד אותנו בשורה ואמר לאמי: "אם אינך מגלה לנו היכן האבא אני יורה בכל הילדים לעיניך ואחר כך בך"  שוב פרצנו בבכי. אמי ענתה באומץ: "גם אם תירו בכולם עדיין לא אדע איפה הוא"

הקלגס הסתובב ויצא מהבית – נס.

בסופו של דבר נמצא אבי והוא נלקח לעבודת כפיה עם שאר הגברים והנערים לאחר שלקחו את אבי גרשו גם אותנו מהבית אל מחנות העבודה. את אבינו לא ראינו מאז סוף המלחמה. אותנו ואת שאר היהודים שגרשו מהאזור שכנו בבניינם נטושים ללא שום תנאים הגיניים. קיבלנו כל המגורשים, שק עדשים ליום ממנו אחרי מיון נשאר חצי שק ומזה בשלו מרק לכל הציבור. אימא ואחיותיי הבוגרות יצאו מדי בוקר לעבודה. כולנו ענדנו את הטלאי הצהוב.

לתיעוד המלא באתר הקשר הרב דורי

מקור וקרדיט : מיזם הקשר הרב דורי

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *