משפחת ברייר ( Brejyer) אנטיה וסאם , התגוררה בכפר ניו ונאפ . הייתה זו משפחה פרוטסטנטית מאמינה, ולה חמישה בנים, שלושה מהם בוגרים, ובת נכה בת 12, אב המשפחה עבד כפועל שכיר וילדיו הבוגרים עסקו בפעילות מחתרתית. בית המשפחה כלל חדר מגורים גדול, מטבח ועלית גג. הבית היה מוקף בגדר של קרשים. המשפחה הזו הסתירה בביתה 10 ילדים יהודים. ההורים ישנו בחדר המגורים עם בתם החולה. עשרת הילדים המוסתרים לנו בעליית הגג. עיקר המזון בבית היה מורכב מתפוחי אדמה וחיטה , שנאפתה כמאפה ביתי. לבית היו מגיעים מעת לעת ילדים נזקקים נוספים שקיבלו מזון או מחסה לשעה.
במהלך הזמן בנו חבורת המצילים ההולנדים שני מרתפים תת-קרקעיים , ששימשו מקום מילוט בזמן חיפושים. בני המשפחה יחד עם המוסתרים קיימו תצפית קבועה על המתרחש מחוץ לבית, ובעת סכנה נמלטו הילדים המסתתרים למחבוא התת-קרקעי. הבת הנכה תורגלה על ידי הוריה מה לומר בעת חיפושים וכיצד לומר זאת. בבית נוצרה משפחה רחבה ומלוכדת , אשר ציינה אירועים משפחתיים וימי הולדת, התחלקה במזון וקיימה חלוקת עבודה שאפשרה לטפל במטלות של חיי היוםיום. בעיקרו של דבר, חרדתה של אם המשפחה עקב החיפושים החוזרים ונשנים שהתרחשו בבית לא שינתה את שגרת החיים ואת מערכת הנאמנויות הפנימיות. במקרה זה , כמקרים נוספים של משפחות נותנות חסות בהולנד , ההתארגנויות והנחישות המשפחתית היא שאפשרה את פעולת ההצלה. בעיות הקיום והביטחון של הילדים המוסתרים לא היו נפתרות ללא אותן התארגנות ונחישות.
אווירת האינטימיות שנוצרה והקשרים הבין-אישיים הביאו לכך , ששתיים מהנערות היהודיות המוסתרות נישאו לבני המשפחה לאחר המלחמה. מרבית הילדים המוסתרים נותרו בהולנד , אחדים היגרו לקנדה ולמקסיקו.
מקור וקרדיט :
נעימה ברזל. על הבחירה בטוב, מעשה ההצלה בפולין ובהולנד במלחמת העולם השנייה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004
0