אלזה פולופ מספר: "הילד בתמונה זה טיבור סזינטר, הילד של אחותי מרגיט. הוא היה האחיין היחיד שהיה לאחיותיי ואחי. אתה יכול לדמיין כמה אהבה הוא קיבל מכולנו!
"בבר המצווה של טיבור הוא הודה להוריו שגידלו אותו וכשהוא הגיע לאבי – גם עכשיו, כשאני נזכר בזה זה גורם לי לבכות – הילד המסכן היה המום מרגש: 'באשר לך, סבא, אני לא יודע להודות לך … ' והילד לא הצליח להמשיך: הוא חיבק את סבו ושניהם בכו, וכל הקהילה בכתה.
"הוא גר איתנו באג'ירסו באזור הכפרי. הוא היה עומד בחצר והתרנגולות, האווזים והברווזים היו יושבים על כתפו ועל ראשו. הוא ידע את שמותיהם של כל עגל או פרה שיש לשכנינו.
"אם הוא היה ברחוב וראה קשיש, הוא היה לוקח את ידו ועוזר לו להגיע לצד השני. הוא היה ילד יוצא דופן!
"כשהוא התבגר, הוריו לקחו אותו לקלוז'. הוא היה בן 15 כאשר [הגרמנים] גירשו אותו. הם רצחו אותו באושוויץ."
0
