רחל פוקס (סובול) נולדה בוויזרודיק אוקראיינה לסבתא רוזה (שאני נקראתי על שמה) ולסבא יעקב (שאחי נקרא על שמו). לאמי היו שלושה אחים ואחות קטנה. ההורים היו איכרים.
בשנת 1941 כשבחוץ סופת שלגים עזה דפקו הגרמנים בדלת ביתם והודיעו שכל אחד יכול לקחת צרור של 20 קילו ולצאת לכיכר העיר ומשם הם נלקחו לגטו וישנביץ. בגטו בכל בית הצטופפו עשר משפחות ולהם חדר שירותים אחד בכל הבית. כל יום היו יוצאים הילדים לעבודה בניקוי השלגים ובתיקון שקים בלים ומעופשים ובסיום יום עבודה, ליד השער היו עורכים חיפוש לבדוק שלא הבריחו אוכל לגטו. הילדים היו מסתובבים בסתר בחוץ להביא מעט לחם או כל סוג אוכל שמצאו.
בשנת 1943 עברה שמועה בגטו שעומדים לקחת אותם להשמדה. בבית בו גרו היה מרתף גדול שחציו היה מלא במים. כל המשפחות ירדו למרתף בתקווה להינצל מהנאצים, אך הבכי של התינוקות גילה את מחבואם. אימי החליטה לצלול לתוך המים וכל משפחתה של אימי יצאה החוצה ושם הגרמנים ירו בכל מי שיצא.
מידי פעם נשמעו יריות בחוץ ובמשך שלושה ימים הייתה אמי במרתף עד שנרגעו הרוחות. ביום השלישי החליטה אמי לצאת ממקום מסתורה, עלתה על גג הבית הסמוך והצליחה לקפוץ לשדה של תירסים, אך כמה שוטרים נאצים ירו לעברה, אבל היא הצליחה לברוח עד שהגיעה למשפחה של איכרים. הם לקחו אותה תחת חסותם והחביאו אותה, למרות שידעו שהם מסכנים את עצמם. בזכותם היא נשארה בחיים.
את המשך התלאות שעברו עליה לא הייתה מסוגלת לשתף. שהגיעה ארצה קיבלה אותה אסתר, המטפלת שטיפלה בה בילדותה ודאגה לכל חסרונה. כילדה אני זוכרת כמה סבלה, כאבה והתגעגעה למשפחתה ועד יומה האחרון קיוותה שאולי בכל זאת מישהו ממשפחתה שרד. לא נשארה שום מזכרת שנוכל להתרשם מהמשפחה שלא שרדה, אבל כן נשארה תמונה של אמי ואחיה הגדול שאותה ציירה מזיכרונה. מקור וקרדיט : אתר הקשר הרב-דורי
