"ג'ק ורבר , ויליאם ב' הלרמרייק , להציל את הילדים בבוכנוולד"  , בתוך : אברהם מילגרם ( עורך) . עלה אתי בגורלי , יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה – אסופת מקורות , הוצאת יד ושם, 2014 .

תקציר

סיפור יחיד במינו בתולדות השואה – סיפור הצלתם של כ-700 ילדים במחנה הריכוז בוכנוולד.

ג'ק ורבר וקומץ חבריו היהודים במחתרת הבין-לאומית בבוכנוולד, הצליחו במעשה גבורה עילאי ותוך סיכון רב, להעלים את הילדים בין הצריפים השונים, לתת להם זהות אחרת ואת המבוגרים שבהם לשבץ בעבודות שונות. הם הצליחו לשמור עליהם עד יום השחרור וכך הצילו את חייהם.

בין הניצולים היו הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו

עיקרי דברים מתוך המאמר

רוב הילדים הגיעו למחנה בוכנוולד באוגוסט 1944 , רק מקצתם הגיעו עם אביהם, לאחרים לא היו אבות או שהם הופרדו מהם. הם היו בני שש עד שש עשרה ורבם המכריע  היו בני שלוש-עשרה עד חמש-עשרה- כ700 ילדים ונערים בסך הכל.

אסירי המחתרת במחנה בוכנוולד הצליחו להציל את כולם .

הנס הזה קרה בגלל צירוף מוצלח של כמה גורמים. המבנה הארגוני של הנאצים במחנה בוכנוולד דרש מספר קצינים גרמנים. האחריות להתנהלות  היום יומית של המחנה נמסרה  לידי האסירים , ובסוף המלחמה היו אלה בעיקר  פעילי מחתרת . בוכנוולד היה  בעיקר  מחנה ריכוז לאסירים פוליטיים  ולא מחנה השמדה שנועד  ליהודים, ולפיכך ניתן לאסירים מעט יותר מרחב תמרון בתנועה ובקבלת חבילות מבחוץ בהשוואה למחנות אחרים.  יתר על כן ,  בחודשים האחרונים של המלחמה, עם התגברות  איום התבוסה, התחילו הקצינים  הגרמנים  לחשוש  לביטחונם האישי יותר  מאשר למה שקורה במחנה. קמעה-קמעה  ויתרו אפוא על שליטה במחנה בוכנוולד ונכנסו  לתוך הצריפים  לעתים רחוקות בלבד .

במפגש של אסירי המחתרת היהודים הוחלט  כי יש להציל את הילדים שהגיעו ולהעניק להם  תקווה לעתיד.

אסירי המחתרת היהודית החליטו לפעול בדרכים שונות ומתוחכמות על מנת להסתיר את הילדים במחנה בוכנוולד. הרוב הועברו על ידי ביוזמת האסירים למחנה הקטן שהיה שטח מגודר בצדו של המחנה הגדול בבוכנוולד .

" הנאצים  השתמשו במחנה הקטן  כמקום ארעי לאסירים שהיו אמורים  להישלח לאתרי עבודה  אחרים או אל מותם . "לפיכך  לא נדרשו  האסירים במחנה הקטן  לצאת לעבוד ולא היינו צריכים  למצוא מקומות  עבודה בעבור הילדים  ששוכנו שם . הם התגוררו בבלוק 66  שהפך בסופו  של דבר  לבלוק בלעדי לילדים, בראשותו של אסיר פוליטי צ'כי. בין דיירי הצריף הזה היו אלי ויזל , ישראל מאיר לאו  ואחיו נפתלי לביא.

את שאר הנערים שיכנו בעיקר בצריפים 6 , 22 ו23 . בצריפים האלה התגוררו גם מבוגרים.

"שלחנו חלק מהילדים  לקבוצות שעבדו בפנים מחנה בוכנוולד , בעבודה  קלה יותר , כגון שוליות של  חשמלאים. אסירים  ששיתפו  עמנו פעולה ועבדו כפקידים רשמו חלק מן הילדים הצעירים  יותר כנספחים לפלוגות עבודה . הרישומים האלה היו כוזבים, והילדים למעשה מעולם לא עבדו. "

"התנאים במחנה הקטן של בוכנוולד,  בו היו מרבית הילדים היהודים , היו גרועים בהרבה מאלה ששרדו המחנה הגדול , שבו  היה לכל אחד  לפחות דרגש משלו. לעתים הצלחנו ,למשל להביא  לכך שהמיפקד  היומי במחנה הקטן ייערך  בפנים , כלומר  שהילדים לא יהיו חשופים לקור הנורא ולשלג  של חודשי החורף במשך שעות ארוכות . "

"הספקת המזון , אך שהייתה עניין חיוני, לא היה בה  די לקיים את הילדים , שרובם דיברו  רק יידיש או פולנית. שאפנו לשמור גם על נפשם  ועל רוחם. הנערים היהודים הללו התבגרו  במחנה בן לילה, פשוטו כמשמעו. ילד בן עשר  ראה את המוות  בבוכנוולד  מדי  יום ביומו כמעט  והם היו חייבים להתבגר כדי להגן על עצמם. קיימנו אפוא אספה של אסירי המחתרת היהודים במחנה בוכנוולד  והחלטנו להקים לילדים בית ספר.  גויסו כמה אסירים משכילים כמורים לביה"ס . "

"ככל שנשמע הדבר בלתי מתקבל על הדעת , הייתה לנו במחנה הרגיל בבוכנוולד כיתת לימוד של ממש עם לוחות , נייר וכיוצא בזה. הכיתה נפתחה  בספטמבר  1944  ותלמידיה נפגשו  שלוש פעמים בשבוע בממוצע. "

"ה"כיתה" הייתה מממוקמת  בצריף מס' 23. היה לנו עץ שנצבע  בצבע שחור ו"נייר כתיבה" שלא היה אלא שקי מלט ריקים שחילקנו לילדים.  כאשר התקרבו הגרמנים , היו השומרים שלנו צועקים "שמונה עשר" , והילדים  היו קורעים את הנייר ומסתירים את העפרונות . בדרך  כלל ישבו ה"התלמידים"  על הדרגשים ופניהם אל מרכז החדר, נשמרים  שלא לחבוט את ראשם בדרגשים שמעליהם."

"כורח המציאות  הפך אותנו ל"פסיכולוגים" . היה עלינו לטפל בצורכיהם  הנפשיים של ילדים  שחוו  טראומות של מלחמה, ילדים שנשללה מהם אהבת  הורים  והיו מבוגרים  הרבה יותר  מגילם הכרונולוגי , השתדלנו להעניק להם  תקווה שיום המחר אמנם  יגיע . "

"שמרנו את הילדים כמעט תמיד בתוך הצריפים של מחנה בוכנוולד. למרבה המזל,  היו אנשי הס"ס  עסוקים בניסיון להימנע מלהישלח  לחזית הרוסית ולא נתנו את דעתם  על מעשינו. "

"כשביקשו  אנשי הס"ס לבדוק את המחנה הקטן , סיפרנו  להם כל  מיני סיפורים כדי למנוע מהם לעשות זאת. הטיעון המקובל ביותר היה  שמאחר שמקובצים שם אנשים מכל מיני מקומות  , יש סכנה של התפרצות מחלות, דבר שהנאצים חששו  ממנו מאוד. מכיוון שהמחנה הקטן היה מקום ארעי בלבד , מין מחסן אנושי  לא טרחו אנשי הס"ס  במיוחד  לבדוק אם  האסירים החדשים חולים המחלות כלשהן."

"עם חלוף הזמן נעשה  קשה יותר ויותר לשמור את הילדים מעיניהם של אנשי הס"ס  משום שהילדים , בעיקר הצעירים שביניהם , חשו בטוחים יותר  והתחילו להתרוצץ בחוץ  . לעתים נאלצנו להעביר את הילדים מצריף לצריף בתוך זמן קצר ביותר. "

מקור :

"ג'ק ורבר , ויליאם ב' הלרמרייק , להציל את הילדים בבוכנוולד"  , בתוך : אברהם מילגרם( עורך) . עלה אתי בגורלי , יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה – אסופת מקורות , הוצאת יד ושם, 2014 .

 

 

 

 

0